top of page
  • תמונת הסופר/תענבל אורפז

המגיפות הלא מדוברות של 2020

אני רוצה לדבר על מגיפות שמשתוללות בימים אלה. תתכוננו - זה הולך להיות קשה ועצוב. אבל חשוב מאוד להכיר מה קורה מסביבנו. ואני דווקא לא מדברת על מגיפת הקורונה.


חשוב לדבר על המגיפות האלה כי לא מחפשים עבורן חיסון, אבל אנחנו כבר סובלים מההשפעות שלהן - ובכל מתווה לטיפול בקורונה צריך לחשוב גם על ההתמודדות עמן כדי שהן לא ישארו איתנו זמן רב אחרי מציאת החיסון לקורונה. היום נתחיל עם מגיפות של דכאונות, אלימות ועוני. בהמשך נדליק זרקור גם על מגיפת אבטלת צעירים (ומה שהיא עושה לנשים) ועל אינפודמיה - מגיפה של מידע משובש.


מגיפה של דכאונות: התחלואה הנפשית הוכפלה תוך חצי שנה

הנה כמה משפטים משיחות שניהלתי היום עם חברים: ״אני נטול אנרגיות לחלוטין״ אמר חבר אחד בתחילת השיחה. חברה אחרת שאלה בקבוצת וואטסאפ ״כולן בוייב שהחיים חרא או שזו רק אני?״. בשיחה אחרת חבר הודה שכבר שבועות הוא לא מצליח לישון יותר משלוש שעות בלילה, והצטרף לשרשורים שראיתי בקבוצות נשים בהם הן שיתפו שהן סובלות מהפרעות שינה בתקופה האחרונה.


בקיצור, רע לכם? קשה לכם? אתם מדוכאים? אתם לא לבד.


לפי ד"ר צבי פישל, יושב ראש איגוד הפסיכיאטריה בישראל, מאז החל משבר הקורונה מספר הפניות למרפאות הציבוריות לבריאות הנפש עלה בערך ב–40%. לדבריו, כמות הפניות לקווי תמיכה, כמו של עמותת ער״ן (עזרה ראשונה נפשית), עלתה בערך פי ארבע. פישל טוען שהעלייה בתחלואה דווקא לא הייתה בימי הסגר, אז דווקא חלה ירידה בפנייה לעזרה. דבריו של פישל מובאים בכתבתו של הד״ר לפסיכיאטריה, אמיר מנדל, שפורסמה לאחרונה בהארץ (לינק בהמשך. קריאה מומלצת). הכתבה מתארת עליה בשיעור חסר תקדים בתחלואת נפש גם בהשוואה למלחמות ישראל, שבאה לידי ביטוי בפגיעות ממגוון סוגים, כולל חרדה, דיכאון, טראומה, פסיכוזות והפרעה דו־קוטבית.


אבל מה עם אלה, שמהווים כנראה את הרוב, שלא פונים לקווים החמים ונשארים לבדם עם המצוקות? ״בסופו של יום, הערכה סבירה היא שהתחלואה הוכפלה בחצי השנה האחרונה ושבינינו מסתובבים אנשים רבים שסובלים מאוד, שיגרמו סבל לקרובים אליהם ושחלקם יתאבדו״ מסביר פישל בכתבה בהארץ. תכף נתייחס לסבל לקרובים. "המגפה היא אירוע כוללני מאוד, פולשני. הוא חל על כולם, בכל העולם, ויש לו השלכות נרחבות על חיי היומיום. יש תחושה עמוקה של חוסר ביטחון, מצוקה כלכלית דרמטית ופגיעה בלכידות החברתית״.


פישל מוסיף עוד כמה הסברים לתחושות שחשים רבים בימים אלה ״לא רק הרווחה נפגעת, אלא גם המנגנונים שפיתחנו כדי לשקם את הרווחה שלנו, כמו חופשות והתכנסויות עם עמיתים וחברים. עניין נוסף הוא התמשכות המשבר הבריאותי. למשבר אין נקודת סיום משוערת, תחושת הזמן מתערפלת ולא בהכרח אתה מאמין שיהיה לו סוף".



הרבה גורמים מולידים את התחושות הללו: בדידות, תחושת חוסר וודאות והיעדר אופק לשינוי ושיפור, חוסר שליטה, דאגה, מצוקה, געגועים, תחושת חנק מלהיות כלואים בבתים, חששות כלכליים, שחיקה מתקופה ארוכה של עבודה מהבית. כמובן שגם יש את הפחד הקמאי ממחלה שמשתוללת בחוץ. כשמדליקים את הטלויזיה ומקשיבים לפרשנים ולדמויות שאמורות להנהיג את המשבר הזה, תחושת הפאניקה והבהלה רק גוברת (זוכרים את התחזיות המוקדמות על כמויות נפטרים בלתי נתפסות?). הסיקור של המגיפה בתקופה הזו היה דומה לסיקורים שאנחנו רגילים לקבל במלחמות ומבצעים (אבל על זה נרחיב בפרק על האינפודמיה) - כמה נדבקים חדשים, כמה מונשמים, כמה מתים. המצב הפוליטי כמובן, וההנהגה שמזגזגת בהחלטות הלא מקצועיות שהיא מקבלת, לא מוסיפים לשקט בתקופה הזו. אין אפילו ליגת כדורגל ישראלית או אולימפיאדה לעקוב אחריהם לקצת אסקפיזם (וביננו, גם הליגות שכן משחקות בלי קהל לא נותנות את אותה חוויה לצופים בבית או לשחקנים).


המגיפה פוגשת כל אחד ואחת בנסיבות החיים שלהם: זה שהעסק שלו נסגר, זו שפוטרה, הקשיש או הרווקה שנשארו לבד בין ארבעה קירות חודשים ארוכים, הורים לילדים קטנים בלי מסגרות שדרושים להצליח לעבוד במשרה מלאה במקביל להיותם מורה מחליפ/ה, משפחות וחברים שנגזר עליהם לא להפגש חודשים ארוכים בגלל מגבלות ריחוק חברתי. אין מישהו אחד שהקורונה לא השפיעה בכלל על חייו בצורה יומיומית נוכחת. ההשפעות מתרגמות בהרבה מקרים לדרגות שונות של דכאונות, חרדות והפרעות נפשיות אחרות.


אמיר מנדל, כותב הכתבה וד״ר לפסיכיאטריה, מוסיף בה מספר דברים שצריכים להטריד כל אחד ואחת (או לנחם שמדובר במצב שרבים סובלים ממנו): ״התפרצות של תחלואה פסיכיאטרית בממדים הנוכחיים היא אירוע חסר תקדים. מנדל משווה את המצב כעת לתחלואה נפשית בזמן מלחמות ישראל: ״הפעם מדובר בהתפרצות של הפרעות מסוגים שונים — הפרעות חרדה, דיכאון, טראומה, פסיכוזות, הפרעה דו־קוטבית. ניכרת עלייה בתחלואה הפסיכיאטרית לכל סוגיה, וגם החמרה במצבם של אנשים שסבלו מהפרעה או ממחלה פסיכיאטרית לפני התפרצות הקורונה״. הוא מסכם: ״משבר הקורונה הוא "רעידת אדמה נפשית" קולקטיבית בקנה מידה חריג ולכן, בשונה מרוב ההתרחשויות החיצוניות, הוא מגביר את התחלואה הפסיכיאטרית״.


למרבה הצער, מנדל מציין שגם אי אפשר לדעת מתי יגיע שיא התחלואה הנפשית וכמה נזק היא עוד תגרום. עד אז, הנה כמה כלים להתמודד עם המצוקה: ספורט, מדיטציה וטיפוח תחביבים חדשים (ואולי לצרוך פחות חדשות. בהצלחה למי שמצליח עם זה. הלוואי עלי). חשוב גם לשמור על קשר אנושי, אפילו במגבלות הסגר, כדי לצמצם את סכנות הבדידות.


מגיפה של אלימות, עוני וצעירים אבודים: עליה פי שלושה בדיווחים על אלימות במשפחה


המצב הנפשי הדוחק גורר איתו תופעות נוספות שמתפשטות במקביל למגיפת הקורונה. אחת המגיפות הקשות של התקופה הזו היא התגברות האלימות במשפחה. כמה אירועים מחרידים הגיעו בשבועות האחרונים לכותרות החדשות וחשפו אלימות בלתי נסבלת. אבל יש הרבה מאוד מקרים שלא מגיעים לכותרות. לי ירון דיווחה השבוע שלפי נתונים רשמיים של משרד הרווחה שהגיעו לידי ״הארץ״ חלה עליה של כמעט פי שלושה (!!) בדיווחים על אלימות במשפחה בחודשים מרץ עד ספטמבר בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. אלה המספרים: מתחילת הקורונה הגיעו 6,615 דיווחים על אלימות במשפחה לעומת 2,286 בתקופה המקבילה אשתקד. אתם מסוגלים בכלל לדמיין מספר כל כך גדול של קרבנות אלימות במשפחה שנכלאו בתוך בתים בתקופה מתוחה וקשה גם ככה?

מקור: הארץ

אתם תוהים עד כמה חמור המצב? בשל העלייה הגדולה בדיווחים, החליט משרד הרווחה לפתוח בחודשים הקרובים, לראשונה זה כעשור, שני מקלטים נוספים לנשים מוכות, בנוסף למקלט זמני שנפתח באפריל וישאר פתוח. לפי הדיווח ב"הארץ", כיום פועלים בישראל 14 מקלטים לנשים מוכות ולילדיהן והם כמעט נמצאים בתפוסה מלאה כעת, על רקע העלייה באלימות במשפחה. בנוסף, משרד הרווחה יפתח לראשונה מזה שנים ארבע דירות לגברים אלימים שהורחקו מביתם - אחד בכל מחוז במדינה - שם יטופלו וישוקמו. בכתבה מסבירים שבעבר פעלו דירות כאלה לגברים אלימים, אך בשנים האחרונות לא היה בהן צורך.

זה פשוט נורא. במשך שנים לא היה צורך להגדיל את כמות המקלטים, וכעת עוד ועוד נשים זקוקות למקום שבו ירגישו מוגנות. איילה מאיר, מנהלת אגף משפחות, ילדים ונוער בקהילה שבמשרד הרווחה, מספקת תחזית לא מעודדת בכלל. היא מצוטטת בכתבה באומרה כי "העלייה הדרמטית במספר הפניות היתה אחרי הסגר הראשון. אנו צופים כי גם הסגר הזה יהיה בעל השלכות קשות בתחום האלימות במשפחה ופניות של נשים בעקבות סיכון״. כלומר, הגרוע מכל עוד לפנינו.


אני יודעת שעשיתי לכם נאחס על הנשמה. אבל עוד לא סיימנו.


לא רק נשים הן קרבנות המגיפה. עמותת על״ם (עמותה לנוער בסיכון. גילוי נאות: בעבר התנדבתי בה) פירסמה השבוע דו״ח שמשקף את ההשלכות הקשות של הסגרים ובכלל משבר הקורונה על בני נוער שהשגרה שלהם שובשה וכבר חודשים הם לא מגיעים למסגרות חינוך באופן מסודר. משבר הקורונה הביא רבים מבני הנוער והצעירים והצעירות לפנות לסמים, לאלכוהול, לרחוב, לפתח הפרעות אכילה ולפגיעות עצמיות. ״הגל השני של הקורונה בשיאו, עם סגר שייתכן ויימשך שבועות רבים. מצב בני הנוער, הצעירים והצעירות בסיכון הולך ומחמיר. היציאה מהסגר הראשון הביאה לתקווה לשיפור, אך הסגר השני רק מקצין ומחריף את המצוקות״ נכתב בדו״ח.


לפי הדו״ח ״גם לאחר תום הסגר הראשון, לא חזרה השגרה לחיי בני הנוער, ונוצרה אווירה של "הכל מותר". העדר המסגרות בחופש הגדול בצל הקורונה גרם לכך שבני נוער רבים היו חסרי מעש במשך ימים ושבועות או ששוטטו ימים ולילות ברחובות וברשתות החברתיות. תופעות סיכוניות שהקצינו בתקופת הגל הראשון של הקורונה, הולכות ומתקבעות כנורמה בחיי בני הנוער, הצעירים והצעירות״.


אז מה עשה הגל השני וקיץ הקורונה לבני הנוער? עליה פי שלושה בדכאונות וחרדה בהשוואה לשנת 2019, החרפה במצוקות הנפשיות ועליה של פי שתיים בתחושת הבדידות. בדו״ח מציינים שמצב זה גרם לעלייה של פי 1.5 בפגיעות הנפשיות בהשוואה לרבעון המקביל ב-2019 ובהשוואה לרבעון הקודם, ועליה פי שתיים בהפרעות אכילה בהשוואה ל-2019. ״מצוקות בני הנוער, הצעירים והצעירות בסיכון הובילו לבריחה מהמציאות הקשה. על כן ראינו עליה בשימוש בחומרים משני תודעה״ נכתב בדו״ח, לפיו חלה עליה של פי שתיים בשימוש באלכוהול ובסמים. בנוסף, חלה עליה של פי ארבע בהשתתפות ב״מסיבות לא מפוקחות״ (למשל מסיבות טבע). גם בני הנוער והצעירים חוו הכפלה באלימות על מגוון סוגיה: אלימות בבית וברחוב, אלימות מינית ואלימות ברשת.

מקור: על״ם

ולא רק האלימות גואה. המצב מביא אנשים, בכל הגילאים ובהם גם קשישים, למצב של עוני ומצוקה פיזית ממשית. ארגוני סיוע מדווחים שהביקוש לחבילות מזון שובר שיאים. בחודשיים האחרונים נרשם גידול של כ-30% במספר הפניות הנוגעות לעוני ובעיות בהכנסה ללשכות המקומיות, ביחס לתקופה המקבילה אשתקד - כך עולה מנתוני משרד העבודה והרווחה, שפורסמו לאחרונה בוואלה (לינק למטה). עמותות הסיוע לנזקקים נמצאות במילכוד אכזרי: מצד אחד הביקוש לחבילות מזון מרקיע, ומנגד התרומות שמממנות אותן התכווצו כתוצאה מהמשבר הכלכלי והמצוקה הכלכלית בה נמצאים גם התורמים.

שימו לב לציוץ הזה של שר הרווחה, איציק שמולי: ״היקף הבקשות לסיוע במזון בחגים זינקה פי 2 השנה ל-1.2 מיליון בקשות.. את התקציב הגדלנו פי 3״.

שמולי צייץ את הדברים בתגובה להתבטאות אומללה של אבי שמחון, יועצו הכלכלי של נתניהו, לפיה העניים נפגעו הכי פחות מהמשבר ושצריך להטיל עוד מגבלות על הכלכלה. 1.2 מיליון בקשות לסיוע במזון - אפשר בכלל לקלוט מה זה אומר?


וכמה מילים לסיכום ולסיום:

קודם כל, חשוב לדעת שמגיפות של דכאונות, אלימות ועוני משתוללות מסביב. הבעיות האלה קטלניות לא פחות מהקורונה והשלכותיה.


כשמתחילים לדבר עכשיו על תוכניות היציאה מהסגר צריך לשאול - האם גם המגיפות הללו הובאו בחשבון בתכנון הצעדים להתמודדות עם הקורונה? האם התייחסו אליהן כשהתקבלה ההחלטה להכנס לסגר שני שהביא למשל לסגירה של המוני עסקים קטנים (שעלולים להכנס גם הם למעגל העוני)? האם מישהו מסביב לשולחן קבלת ההחלטות שואל ״אבל מה עם הדכאונות שיגרמו לאנשים? ואיך נטפל בהם?״? האם ישנן תוכניות להתמודדות גם עם המגיפות הללו?


ואם אתם שואלים מה אתם יכולים לעשות - קודם כל גלו חמלה, לעצמכם ולמי שסביבכם. לכולם קשה עכשיו. האתגר הוא להכנס מתחת לגל ולחכות שהוא יעבור. אם אתם צריכים עזרה - תאזרו כח ותבקשו. היו אמפתיים - כל אחד מתמודד עכשיו עם סוג אחר של מצוקות שמשפיעות עליו, לא רק לכם קשה. אם אתם מזהים מצוקה בקרב האנשים סביבכם, אל תהססו להתעניין ולהציע עזרה. אם יש לכם אפשרות להתנדב או לתרום לארגונים שמטפלים באחת המגיפות שתארתי - אני בטוחה שהם ישמחו לכל עזרה. זוהי שעתה היפה של הסולידריות החברתית ומרגש לראות יוזמות אזרחיות לעזרה הדדית שצומחות מסביב.

בריאות טובה וחיוך לכולכם.

בקרוב נמשיך עם עוד מגיפות… (ולא רק קורונה)

 

קישורים:

לפוסט קודם שלי על ״איך מרגישים פחות לבד בעידן של ריחוק חברתי?״ היכנסו ללינק. אמנם הוא נכתב בין בידודים, אבל חלק מהעצות שם עדיין ישימות.








0 תגובות

Commenti


bottom of page