top of page
  • תמונת הסופר/תענבל אורפז

שיעורים בעצמאות: הזמן שלך הוא רק שלך

בזמן שאני יושבת לכתוב את הפוסט הזה הייתי אמורה להיות אצל לקוח, להגיע לכמה שעות עבודה מרוכזות כחלק מפרויקט שאני עושה אצלם. קבענו את יום העבודה הזה כמה שבועות מראש. אבל ברגע האחרון, יומיים לפני הזמן שקבענו, כמעט בדרך אגב, הודיע לי הלקוח שהם לא הספיקו להכין את החומרים איתם הייתי צריכה לעבוד, ולכן נדחה את זמן העבודה אצלם למועד בלתי ידוע בעתיד. ככה פתאום התפנה לי יום עבודה שלא קבעתי אליו עם לקוחות אחרים כי הוא היה משוריין מראש.


ברגע הראשון כעסתי על הביטול ברגע האחרון. במקרים אחרים, הייתי גובה תשלום מלא על שעות העבודה האלה שנקבעו מראש. אבל זה לקוח שאני אוהבת את העבודה איתם ולא רציתי להכנס למקום הזה או לעשות מזה עניין גדול. אם זה היה נעשה מספיק זמן מראש, הייתי יכולה לקבוע דברים אחרים, למשל לקבוע פגישת ייעוץ עם מישהי שאני מלווה בתהליך כניסה לתפקיד וכבר תקופה אנחנו מנסות לתאם זמן, וזה היה חלון הזמן היחיד שיכולנו להפגש בו אם היינו קובעות מראש (ועד שידעתי שהתפנה לי הזמן, כבר היה מאוחר מדי).

קפה קר ומזגן ישמחו לבב אנוש

אבל אז נשמתי עמוק, והבנתי שאם יש משהו שהעצמאות חידדה אצלי זה מהו הערך של הזמן - ויש הרבה אנשים מסביב שלא מודעים אליו בצורה כזו חדה וברורה. זה שיעור חשוב מאין כמותו בעיני, וזו הזדמנות לשתף אותו עם העולם כדי שזה לא יקרה שוב. ועכשיו בשקט, בבית הממוזג עם כוס קפה קר, בזמן שהתפנה לי באופן בלתי צפוי, אני יכולה לכתוב כמה תובנות ולשתף אותן גם עם הלא עצמאים בסביבה.


סטרס (שם, זכר): בלימודי התואר השני במנהל עסקים למדתי אצל פרופ׳ שרון טוקר קורס שעסק בהשפעות הלחץ בעבודה על הבריאות. באחד השיעורים הציגה שרון כמה ההגדרות למהו גורם סטרס (stress). לאחת ההגדרות התחברתי במיוחד: היא קבעה שמה שמאיים על המשאבים שלנו גורם לנו לסטרס. כמה פשוט. אצל אחד זה יכול להיות מצבו הכספי, אצל אחר הבריאות של האנשים שקרובים לו - ובכל פעם שמשהו מאיים על אחד מהדברים הללו יתעורר אצלם סטרס. ואז זה הכה בי: מה שמעורר אצלי סטרס הוא כל מיני גזלני זמן בלתי מתוכננים. כלומר, אירועים בלתי צפויים שפתאום קורים, ומהווים איום על הזמן המועט שיש לי בשביל לטפל בהם. אירוע כזה יכול להיות תקלה בלתי מתוכננת, בקשה שאני לא יכולה לסרב לה, משימה שהונחתה עלי וכו׳. כשמשהו כזה קורה פתאום אני מרגישה מועקה ומנסה להבין איך לשחרר את הזמן שלי.


ברגע שיצאתי לעצמאות, הבנתי שלזמן שלי יש שווי לא רק בעיני עצמי (וככל שאפנה יותר ממנו, ככה אוכל לעשות יותר דברים שאני נהנית מהם וכו׳). הבנתי שגם יש משמעות כספית/פיננסית/כלכלית לכל יחידת זמן - אני יכולה להכניס כסף בכל יחידת זמן, או לבחור שלא להכניס ולעשות את זה בצורה מודעת (והדגש הוא להיות מודעת לזה).


גם פרו בונו עולה כסף: אחת הנורמות שהתקבעו בעיני אנשים רבים באקוסיסטם של ההייטק בישראל, שאני חלק ממנו, היא שעושים דברים בחינם. בהרבה מקרים זה דבר יפה ונוצר שם הרבה ערך - למשל, יזמים מנוסים שמעבירים את הניסיון שלהם הלאה ליזמים מתחילים. אבל לפעמים נראה שיש גלישה או בלבול מתי אפשר לבקש ממישהו את הזמן שלו בחינם וזה כבר נהיה נצלני או חצוף.


והנה דוגמה: יום אחד קיבלתי טלפון ממנהלת אקסלרטור (תוכנית האצה לסטארטאפים) שהזמינה אותי להעביר הרצאה. לאורך תקופה היא רדפה אחרי, ונראה היה שהיא מעוניינת מאוד שאגיע לפגוש את היזמים בתוכנית. חשוב לציין שהיא הייתה חלק מאקסלרטור שעמדו מאחוריו גופים גדולים ומבוססים, ושבשיחה איתי הדגישה מנהלת התוכנית כמה משאבים מושקעים בתוכנית. שמחתי להציג לה שלוש הרצאות רלבנטיות לפי הצרכים שהיא הציגה. מכיוון שחששתי שעלולה להיות ציפייה שההרצאה תהיה בחינם, למרות שמי שהזמין אותה הוא גוף עם משאבים, אמרתי בשיחה שכמובן שההרצאות בתשלום. ידעתי שיש נורמה שהתקבעה - שההרצאות בתוכניות האלה נעשות פרו בונו. גם אני הייתי במקום שלה, כשהייתי ב-WeWork והזמנתי אנשים להרצות בפני יזמים בתוכנית. גם אז השתדלתי לוודא שתמיד יהיה Win-Win, כלומר שלמרות שההרצאה אינה בתשלום גם מי שבא להרצות ירוויח (למשל, משקיע הון סיכון יקבל הזדמנות להיחשף להשקעה סטארטאפים צעירים, עו״ד בתחום יקבל גישה ללקוחות פוטנציאליים וכו׳). מנהלת התוכנית, כצפוי, אמרה שאין לה תקציב להרצאות אז אמרתי שבמצב הזה אני אוותר על ההרצאה משיקולי זמן.


אם השיחה הייתה מסתיימת בנקודה הזו, לא הייתה בעיה מבחינתי. היא ניסתה לעשות את העבודה שלה והכל בסדר. אבל היא לא הרפתה וניסתה לשכנע אותי שהחשיפה לקהל היזמים יכול לייצר לי לידים (leads) ללקוחות. הסברתי בעדינות שזו הרצאה שהעברתי אינספור פעמים, ושאני יודעת לומר שהיא לא מייצרת לידים. הקהל הוא סטארטאפים בשלבים מוקדמים שבדרך כלל אין להם כסף לשלם על השירותים שאני מציעה. לפעמים אני עושה הרצאות פרו בונו בתוכניות כאלה, למשל על בניית אסטרטגיה תקשורתית לסטארטאפים, אבל צריכה להיות סיבה טובה שאני אחליט להשקיע את הזמן במקרים האלה. הסברתי שאני לא עושה פרו בונו (כלומר עבודה בלי תשלום) לתאגידים מבוססים שלא מקדמים מטרות חברתיות (או מטרות אחרות שאני תומכת בהן). אני נותנת הרצאות, מנחה אירועים ומייעצת פרו בונו כשאני מרגישה שהתרומה חשובה לקהילה ולערכים שאני מאמינה בהם - וחשוב לי לברור את ההזדמנויות האלה בקפידה (כי אני צריכה להשאיר זמן לדברים שגם מכניסים לי כסף). גם כאן היא לא עצרה, והיא אמרה שאם מנכ״ל גוגל מגיע אליהם לתת הרצאה בחינם למה אני לא יכולה. בנקודה הזו אמרתי שכשאני אקבל את המשכורת של מנכ״ל גוגל, וכל שעה ביום שלי כבר תהיה משולמת, אולי אשקול לבוא אליהם.



עלות אלטרנטיבית (Alternative Cost או Opportunity Cost): בשיעור הראשון בכלכלה לומדים מהי עלות אלטרנטיבית. בויקיפדיה מסבירים זאת כך: ״מושג יסוד בכלכלה המבטא את מחירו של מוצר מסוים על ידי המחיר של האלטרנטיבות שנזנחו לטובת ייצור מוצר זה״. כלומר, אם אני מתלבטת אם לטוס לטייל בחו״ל (הלוואי, אמן, במהירה בימינו, חולמת על זה כל לילה. באמת), אני אביא בחשבון במערך השיקולים שלי לא רק את המחיר של הטיול בדולר או יורו (או בקיצור, כסף), אלא גם את העבודה שאחמיץ בזמן הנסיעה שתגרור ירידה בהכנסות. במילים מאוד פשוטות - אם את עושה משהו, לא תעשי משהו אחר. למרות מה שמספרים לנו, אי אפשר לרקוד בשתי חתונות באותו זמן (תאמינו לי, ניסיתי פעם כששני חברים טובים התחתנו ממש באותו זמן בשתי ערים שונות. זה לא עובד). ולכן, כל בחירה היא בהכרח אי בחירה במשהו אחר.


חשבתי על סוגיית העלות האלטרנטיבית בהקשר של זמן השבוע. במוצאי שבת דיברתי עם חברה שסיפרה לי שהיא נקרעת: נגמר סוף השבוע והיא הייתה עם הלשון בחוץ אחרי שעזרה לכמה וכמה חברים וחברות בכל מיני משימות שלהם (הכנה לריאיונות עבודה, עברה עבורם על טקסטים שכתבו וכו׳). היא לא רצתה לאכזב אף אחד מהם, והקדישה את הזמן שלה כדי לסייע לכל אחד מהם במה שהוא רצה ממנה. היא באמת חברה טובה מאוד והתחשבה בחברים שלה. אבל היא התחשבה הרבה פחות בעצמה, כי כשהיא בחרה להשקיע את הזמן שלה בלעזור להם - היא ויתרה על דברים שהיא יכלה לעשות בזמן הזה למען עצמה. למשל, לשבת לקרוא, לרבוץ מול הטלויזיה, להשקיע בזוגיות, לבקר משפחה, לצאת לטייל וכו׳.


אז כשהחברה הזו מחליטה להקדיש את מיטב זמנה למען החברים שלה, היא משלמת על זה מחיר ומשקיעה פחות זמן בדברים שלה. זו כמובן בחירה אישית וכל אחד ינהל את זמנו לפי סדרי העדיפויות שלו/ה - אבל כשאתם מבקשים ממישהו את הזמן שלו, הוא צריך לוותר על דברים אחרים בשביל זה. וזה משהו שחשוב לזכור - גם כשאתם עושים משהו עבור מישהו וגם כשאתם מבקשים ממישהו משהו.

השעונים שמזכירים לי שאני חד קרן בכל שעה (וגם שהזמן שלי הוא רק שלי)

תפישת ערך הזמן שלנו היא משהו שמתחדד כשיוצאים לעצמאות, כשאפשר בכל שעה לעבוד ולחייב עליה לקוח. קל מאוד למדוד את ערך הזמן ולהעריך אותו. אבל זמן הוא משאב מתכלה שלא יחזור, אצל כולם. עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן, ככה זה. אצל עצמאים התובנה הזו חזקה וברורה מאוד, אבל זה משהו שצריך להיות ברור לכולם. ובפרפרזה על משפט שלמדתי מאחיין שלי - הזמן שלך הוא רק שלך (ומי שרוצה אותו, שישלם עליו).


ובחזרה ללקוח שביטל לי ברגע האחרון - זה באמת היה מבאס, בטח בתקופה כזו שכל הכנסה היא חשובה וחוסר היציבות ממשיך להיות נוכח בחיים שלנו. אז עכשיו כשנגמר הקפה הקר והתרעננתי, והלימון הפך ללימונדה (כלומר התובנות מהחוויה הזו הפכו לפיסת תוכן), אני לוקחת את הזמן שהתפנה כדי לייצר בו הזדמנויות חדשות כמו לעבוד על פרויקט חדש שמתבשל ולתכנן הרצאה חדשה שהזמינו ממני השבוע (ובפעם הראשונה מאז תחילת הקורונה לא בזום!).


כי הזמן שלי, הוא רק שלי. וכשזה מגיע לזמן של אחרים, אני משתדלת להיות רגישה אליו, בין אם זה זמן של עצמאים אחרים שכל שעה שלהם שווה כסף, או אם אלה שכירים שהזמן הפנוי שלהם מוגבל וכל רגע שווה הרבה. ואם כבר משהו משתבש ומתפנה זמן - אז כדאי לנצל אותו כדי להינות ממנו, לקרוא על חידושים בתחום שלכם או לכתוב פוסט ;)

 

רוצים לדעת עוד על מה זה אומר להיות עצמאית? מוזמנים לפוסט האלמותי ״9 דברים שלא ידעתי לפני שיצאתי לעצמאות״: https://www.facebook.com/inbal.orpaz/posts/10162025397810253



0 תגובות

Comments


bottom of page