בשנת 2010, רגע לפני שסיימתי תואר ראשון בכלכלה ובקולנוע, ועוד לפני שידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה (גילוי נאות: אני עדיין לא יודעת), נחתתי במדור ההייטק של TheMarker. לא ידעתי אז הרבה על התעשייה הזו. למדתי מדעי המחשב בתיכון וחשבתי שתיכנות זה אפור וממש לא בשבילי (ולא תרם לזה שגדלתי עם אבא יזם שעבד הרבה יותר מדי שעות וזה לא מה שרציתי לעצמי) . אז חשבתי, ופשוט נכנסתי לתעשיה הזו דרך החלון.
ככה צללתי לתוך תעשיית ההייטק הישראלית בעשור מלהיב במיוחד עבורה וזכיתי להיכרות קרובה במיוחד בתור מי שסיקרה את כל מה שקרה בה. זה העשור בו ההייטק הישראלי קיבל את קמפיין היחצ הטוב ביותר שהוא יכול היה לאחל לעצמו והפך ל״סטארטאפ ניישן״. עשור שבו חברות כמו פייסבוק, גוגל, אפל ואמאזון עשו עליה לישראל. עשור שבו הכל הלך ונהיה יותר גדול ומצליח - אקזיטים, גיוסי הון, כסף שלא מפסיק לזרום.
זה גם היה העשור שבו, בין היתר בזכות העבודה שעשינו ב-TheMarker, התחילו לדבר גם על הצדדים היותר מורכבים של התעשייה הזו - על האוכלוסיות שלא משולבות בה מספיק, ובראשן כמובן נשים. על כך שקטר הצמיחה בקושי סוחב ונגרר מאחורי המשק במדדים כלכליים. זה גם העשור שבו הלכה וחלחלה ההבנה שאנחנו חיים בכלכלה דואלית, שבה מי שהוא חלק מההייטק יש לו הרבה יותר הזדמנויות ושפע. והבעיה היא שכל השפע הזה והחדשנות והקדמה לא זולגים לשאר המשק ולא למגזר הציבורי.
לקראת הקצה השני של העשור עזבתי את הצד שמסקר את התעשייה (לפחות למחייתו), ועברתי לצד שהוא חלק מהיצירה והבנייה של ההייטק הישראלי (שלפעמים מגלים בו שדברים שרואים מכאן לא רואים משם).
זה לא הולך להיות סיכום עשור, אלא דווקא הסתכלות קדימה.
לכבוד הרצאה חדשה שאני בונה, התיישבתי למפות את ההזדמנויות, ולצידן את האתגרים, שמחכים להייטק הישראלי בעשור הקרוב. אז אתם הרווחתם פוסט. קדימה (וכמובן שמי שמעוניין להזמין את ההרצאה - שיפנה אלי).
הנה כמה אתגרים והזדמנויות להייטק הישראלי לעשור הקרוב: 1. איך צומחים מכאן? המספר שמצטטים הכי הרבה בתעשיית ההייטק הישראלי הוא 15 אלף. זוהי כמות המשרות הפתוחות בהייטק הישראלי (לפי דו״ח של Startup Nation Central שפורסם לפני שנה ובכל יום צריכה לצאת גרסה עדכנית שלו, מסקרן מה תהיה ההערכה הפעם). תזכרו את המספר הזה. הוא חשוב. והנה אולי הדיסוננס הגדול ביותר בהייטק הישראלי: מצד אחד, כל החברות, קטנות כגדולות, במירוץ חימוש של עובדים ומתלוננות על מחסור משווע בחוסר אדם. מצד שני, חלקים גדולים מהאוכלוסיה הישראלית עדיין לא מקבלים ייצוג ראוי. בראש, נשים שמהוות שליש מהעובדים בהייטק (ללא שינוי משמעותי לאורך שנים בשיעור הזה). וגם כמובן ערבים וחרדים (שתי אוכלוסיות שמהוות כל אחת 20% מהאוכלוסיה בישראל ואחוז מזערי מהמועסקים בהייטק, ושלכל אחת יש חסמים שונים בכניסה לתחום). הניתוק הוא גם גיאוגרפי, כשרוב הזדמנויות התעסוקה בענף מרוכזות באיזור חיוג 03 (למרות התעוררות של איזורים כמו ירושלים ובאר שבע בעשור האחרון). בסופו של דבר, לאורך זמן שיעור המועסקים בהייטק הוא פחות מ-10% מהמועסקים בישראל. השיעור הזה לא צומח וההטבות הנלוות לעבודה בהייטק (מישהו אמר שכר כפול מהממוצע במשק?) לא מחלחלות לעוד קבוצות בישראל.
2. מי יתן הזדמנות לג׳וניורים?
אז כבר אמרנו שכל החברות משוועות לעובדים (ואיכשהו נשים, חרדים, ערבים וכו׳ נשארים בחוץ). אבל שכחתי להוסיף עוד משהו - כל החברות מעוניינות בעובדים מנוסים.
אפשר להבין אותן, אבל צריך לזכור גם שאנשים לא נולדים עם ניסיון תעסוקתי, וצריך לתת לג׳וניורים הזדמנות לצבור ניסיון ולהתמחות בחברות הטכנולוגיה.
זו אחת הסיבות שהתוכניות הממשלתיות, למשל סיירות התכנות, כנראה לא יפתרו את המחסור בכוח אדם - כי החברות לא רוצות לקלוט את הבוגרים שלהן. הן רוצות את השמנת, ועוד שמנת עם ניסיון.
אחד מסימני ההתבגרות של חברות ההייטק הישראליות יהיה כשהן יתחילו לקלוט גם סטודנטים ועובדים בלי ניסיון ויתנו להם את ההזדמנות שהם צריכים כדי להפוך לעובדים מנוסים.
וזה המקום להגיד שהעשור האחרון היה עשור ההתבגרות של ההייטק הישראלי.
יש כמות חסרת תקדים של סטארטאפים ישראלים בוגרים שמעסיקים כמויות משמעויות של מאות עובדים ומגלגלים מחזורי מכירות משמעותיים.
רק בשנה האחרונה היו 15 סבבי גיוס שמוגדרים mega rounds - בגודל של מאה מיליון דולר ומעלה, כך לפי נתונים של Startup Nation Central. זהו חידוש וזו צמיחה משמעותית של התעשייה בארץ (וחלק מתופעה עולמית). כשוויקס למשל הנפיקה בשנת 2013, כלומר במחצית הראשונה של העשור, היא גייסה 127 מיליון דולר. למונייד, Next Insurance, סייבריזון, פאנדבוקס, ריסקיפייד, מאנדיי, לייטריקס ו-Innoviz גייסו כל אחת מהן ב-2019 סכום גבוה מזה בשוק הפרטי.
החברות הישראליות הצומחות יכולות להתחיל להתייחס לעצמן כמו חברות בוגרות, ולקחת על עצמן תפקידים שסטארטאפים צעירים ורעבים לא יכולים למלא (למשל, להכשיר עובדים ללא ניסיון ולטפח אותם).
3. מה יהיה עם השקל הגבוה?
אז אמרנו שכל המעסיקים בהייטק הישראלי משוועים לעובדים - החל מסטארטאפים של שני חבר׳ה באופן ספייס (בעשור האחרון סטארטאפים הפסיקו לקום בגראג׳, הם עברו ל-co-working spaces) ועד אינטל על 12 אלף עובדיה.
וגם אמרנו שיש אוכלוסיות שלא מוצאות מקומן בהייטק - נשים, ערבים, חרדים, ג׳וניורים.
אז למה לא מגייסים כבר את האוכלוסיות האלה ופותרים את הבעיה של המחסור בכוח אדם בהייטק?
הסיבה היא שהעובדים הישראלים הם מוצר פרימיום - והם עולים בהתאם.
עובדים זולים אפשר לקבל בהודו או באוקראינה (וגם בפורטוגל, אורגוואי ומדינות אחרות שסטארטאפים ישראלים מעסיקים בהם עובדים).
החברות הרב לאומיות הגדולות בעולם מוכנות לשלם משכורות גבוהות מאוד עבור עובדים ישראלים בגלל שהן יודעות שהן מקבלות בתמורה את הטופ שבטופ.
יש ציטוט שאני לא מצליחה לשחזר, של ביל גייטס או סטיב ג׳ובס, ששלושה מתכנתים ממוצעים לא שווים למתכנת מצויין אחד, או משהו כזה.
לכן, בהייטק הישראלי יש מקום למצוינים. אבל אין בו מקום לבינוניים. כי לחברות לא משתלם לשלם משכורות ישראליות גבוהות כשאפשר לקבל עובדים מספיק טובים במקומות זולים יותר.
הבעיה הזו הולכת ומחמירה גם בגלל הביקוש הגובר לעובדים והתחרות בין מעסיקים בישראל על העובדים. אבל היא נובעת גם מהתחזקות השקל. המשכורות של העובדים הישראלים התייקרו במעל ל-7% בשנה האחרונה בלי שהתפוקה שלהם השתפרה או עלתה גם היא. היא עלתה מהסיבה הפשוטה שמהנדסים ישראלים מקבלים משכורות בשקלים מחברות שההכנסות שלהן הן במטבע חוץ (לרוב דולרים אמריקאים) שנחלש השנה.
ככל שהשקל ימשיך לעלות, העלות של הכוח אדם הישראלי תגדל, וצריך יהיה להצדיק כל משרה שנפתחת כאן ולא בשוק זול יותר.
4. איך שומרים על יתרון תחרותי מול מדינות אחרות? לפני שנה בערך ישבתי עם בכיר במגזר הציבורי שמתעסק בחדשנות בישראל. סיפרתי לו על הפרויקטים שלי בתחום של פיתוח אקוסיסטמים של חדשנות ויזמות במדינות מחוץ לישראל, וניסיתי להציע דרכים בהן ישראל יכולה להשתמש בחדשנות ככלי דיפלומטי וכחלק ממדיניות החוץ שלה (אתם לא חושבים גם שהגיע הזמן לתוכנית ״שגרירי סטארטאפ ניישן״?). אותו בכיר טען שבכלל לא בטוח שכדאי לממשלה לתמוך בהפצה של הידע שיש לנו בתחום כי אז מדינות אחרות ישתמשו בידע שלנו ויתחרו בנו. נשים רגע בצד את השאלה האם באמת אפשר להעתיק את המודל הישראלי (הטיעון שלי בקצרה - אפשר אולי לשכפל את המבנה וללמוד מה היסודות הנדרשים כדי לפתח תעשיית סטארטאפים וחדשנות. אבל יש רכיב תרבותי חזק מאוד, ואותו אי אפשר להעתיק). כשישראל התחילה כמדינה צעירה בקידום טכנולוגיה ויזמות, עם תוכנית החממות הטכנולוגיות ותוכנית יוזמה שהביאה להקמת תעשיית ההון סיכון הישראלית אי שם בשנות התשעים, היא הייתה חלוצה ברמה עולמית. בינתיים חלפו להם כמה עשורים וכמה משברים כלכליים שגרמו למדינות להסתכל מחדש על מנועי הצמיחה שלהן. כיום, מדינות רבות בעולם הבינו את הפטנט של הסטארטאפים, ומשקיעות משאבים רבים בפיתוח התחום. רואים את זה היטב כשמסתכלים על גרף ההוצאה למחקר ופיתוח (מו״פ) כשיעור מהתמ״ג לאורך זמן במדינות ה-OECD. במשך שנים, ישראל הסתכלה לה מלמעלה על שאר המדינות והייתה מובילה עולמית בהשקעה במו״פ (רוב ההשקעה פרטית ולא ממשלתית). והנה, מדינה כמו קוריאה שהחליטה להשקיע בתחום הגדילה את ההשקעה במו״פ וסגרה את הפער מול ישראל ששיעור ההשקעה שלה קבוע ולא משתנה (סביב 4.5% מהתמ״ג). לפי כמות המשלחות שמגיעות ללמוד מישראל ״איך עושים את זה״, אין סיבה שעוד מדינות לא יצמצמו את הפער בעשור הקרוב. 5. מה יהיו תחומי המומחיות הבאים של ההייטק הישראלי? השימושים וההתפתחות הטכנולוגית מתקדמים מעשור לעשור ויש לכך גם השפעות על ההייטק הישראלי כמובן.
הבועה של שנת 2000 למשל, התאפיינה בהשקעה בחברות טכנולוגיה שפיתחו תשתיות לעולם האינטרנט.
רבות מהחברות הללו קרסו, אך אנחנו נהנים מההשקעות המסיביות שלהם עד היום.
לישראל, כמדינה שהייתה בה התמחות בטלקומיוניקציה ובחברות שפיתחו פתרונות לתשתיות תקשורת היה יתרון בתחום.
בעשור אחריו, עם השקת האייפון ב-2007, עיקר הפיתוחים עברו לרובד האפליקציות. לא פלא שאחת מהעסקאות הבולטות של העשור היא רכישת אפליקציית הניווט Waze על ידי גוגל במיליארד דולר. פעם היה איזה קונצנזוס שישראלים לא יודעים לבנות חברות קונסיומר (כלומר חברות שמפתחות מוצרים למשתמשי קצה פרטיים). ואכן, חברות הטכנולוגיה הישראליות הוותיקות והגדולות מוכרות מוצרים לארגונים (B2B). אגב, לכולן גם יש לוגו בצבע כחול (יש לי שקף שמוכיח את זה). אבל מאז סטארטאפים הישראלים הוכיחו שהם יודעים לעשות גם אפליקציות וגם מוצרים צרכניים ובכלל לא רק תוכנות כבדות לארגונים. בין לבין, ״הביקוש למוצרי אבטחת מידע לא מסתיים אף פעם״ כמו ששר שלמה ארצי (הוא בעצם שר על אהבה, אופס. אבל בטוח יש כאלה שממש אוהבים אבטחת מידע). ההבדל המרכזי בעשור האחרון הוא שפעם קראו לזה ״אבטחת מידע״ והיום קוראים לזה סייבר כי זה נשמע יותר מפחיד. ובישראל, בזכות 8200 והמצב בו המדינה מתקיימת מאז הקמתה בישראל יש ידע ייחודי ברמה עולמית באבטחת מידע/סייבר הגנתי והתקפי. ככל שיותר מידע רגיש עולה לרשת, הביקוש לפתרונות הגנה רק גדל וגם הרגולציה בתחום מסדרת ביזנס לחברות הישראליות. והיום, אנחנו חיים בתקופה בה יש יתרון לחברות שמפתחות יכולות בינה מלאכותית (כלומר AI). גם שם נקודת הפתיחה של ישראל לא רעה בזכות ידע ענף שקיים בתחום. אולם, יש תחרות לא פשוטה מול מדינות גדולות ובעלות אמצעים שמשקיעות משאבים רבים בפיתוח היכולות בתחום ברמה הלאומית. כעת, השאלה היא האם ישראל תדע להתאים את עצמה בהתאם לשינויים וההתפתחויות בטרנדים הטכנולוגיים הבאים שנמצאים לפיתחנו ומה אנחנו נדרשים לעשות היום כדי להבטיח את זה שנשמור על רלבנטיות.
ויש עוד כמה שאלות שאני משאירה פתוחות (לא כי חלילה אין לי מה לומר עליהן, אלא כי אני כבר חסה עליכם), למשל: > איך גורמים לחדשנות המקומית להגיע לשאר ענפי המשק ולמגזר הציבורי? > עכשיו כשהטרנד הכי חם בעולם הגיע לישראל, הגיע הזמן לשאול מתי ההייטק הישראלי יהפוך להיות ירוק וידידותי לסביבה? בינתיים, ערימות קופסאות הפלסטיק מארוחות הצהריים בתןביס ממשיכות להיערם והאורות במשרדים דולקים גם בסופי שבוע. > מה ההזדמנויות להייטק הישראלי בעולם העבודה החדש? (כן, יהיו בעשור הקרוב עובדים שיאבדו את עבודתם בגלל תוכנה ואוטומציה. אבל גם יהיו הזדמנויות, בטח למי שבצד של הטכנולוגיה) > וכן, כדי שנראה יותר נשים בהייטק, מתי הענף ילמד לאזן חיים ועבודה למען כל מי שחלק ממנו ולייצר סביבת עבודה שיוויונית ומכילה? אז יאללה, שיהיה עוד עשור מוצלח ומעניין. מלא אתגרים והזדמנויות. מלא.
Comentarios